כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי

מדוע נסמכה מצוות שמיטה למעמד הר סיני — וכיצד תודעת הזמניות מגדילה את ההודיה על כל רגע
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

בפרשת בהר, בהקשר של מצוות היובל, נאמר: "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" — אדם צריך להרגיש שהוא רק גר בעולם הזה, ולכן אסור למכור את הקרקע לצמיתות. שיעור זה מתבונן ביסוד העמוק שברעיון הזמניות הזה, ומגלה כיצד דווקא ההכרה שהחיים כאן זמניים היא זו שמגדילה את ההודיה עליהם.

פרק א

גֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה

📖 בפרק זה:

מדוע נסמכה שמיטה להר סיני

"כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג)

פותח רש"י בפרשת בהר בהערה ידועה: "מַה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי? וַהֲלֹא כָּל הַמִּצְווֹת נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי!" ומבארת התורה שכל התורה כולה הוקשה למצוות שמיטה, ללמד שכל המצוות נאמרו בסיני. שואל הרב דוב יפה: מדוע דווקא ממצוות שמיטה למדים זאת, ולא ממצווה אחרת?

מבאר: יסוד התורה כולה הוא לדעת שהאדם הוא גר ותושב. מי שחי את המציאות שלו כאילו הוא קבוע כאן לנצח, ומסדר את ענייניו הגשמיים כאילו יחיה כאן לעולם — אינו חי את המציאות האמיתית שלו, אלא חי בהשליה. הרבה בני אדם קרובים כל כך לענייני העולם הזה, וכל עוד הם חיים, חושבים שהם קבועים — אך כשמגיע זמנם ונפטרים, מתברר למפרע שכל מה שהשקיעו בו את מחשבותיהם ומעשיהם על דברים גשמיים, היה שקר. הם לא הבינו את המציאות האמיתית שלהם בעולם הזה.

ברכת גרי הצדק — למה דווקא אצל הצדיקים

מוסיף המהר"ל (מובא בשם הרב מפראג): כתוב בברכת "עַל הַצַּדִּיקִים" שאנו מבקשים גם על "גֵּרֵי הַצֶּדֶק". מה הקשר בין הגרים לבין הצדיקים? מבאר המהר"ל: יש רמז בגר — מי שהוא גר צדק, מרגיש באמת ער ("גר") בעולם הזה, מכיר שאינו קבוע כאן. וגם תלמיד חכם נקרא בכינוי דומה — כי הוא יודע שהשכל, ה"עצם החיים הנצחיים", נמצא רק לפי שעה בתוך הגוף. תלמיד חכם יודע שחייו הגשמיים יימשכו רק 70, 80, 120 שנה, ואחר כך יסתיימו. מי שמבין שהחיים הזמניים שלו הם רק אמצעי, וניתן לקנות באמצעותם חיי נצח על ידי תורה ומצוות — הוא מקיים את התורה כראוי. מי שחושב שהוא קבוע כאן לנצח, פחות מתרכז בעניינים רוחניים, ומשקיע את זמנו וכספו וכוחו בענייני העולם הזה בלבד, ולכן אינו חי את חייו כראוי.

ב אַרְבָּעָה יָמִים בְּמַחֲנֶה נוֹפֶשׁ
✡
פרק ב

אַרְבָּעָה יָמִים בְּמַחֲנֶה נוֹפֶשׁ

📖 בפרק זה:

מדוע נהנים יותר כשיודעים שהזמן קצוב

יסוד נוסף על אותה שאלה: תמיד היה אומר אחד מגדולי המשגיחים שאדם נהנה יותר אם הוא מרגיש שהוא "גר". אדם המגיע למחנה נופש לחודשיים חושב שיש לו הרבה זמן, ואינו "תופס" כל יום — אינו נהנה כל כך מכל יום שנמצא בו בחופשה. אך אם הוא מגיע רק לארבעה ימים, כל שעה יש תוכנית, מה עושים, לאן הולכים — הוא בונה ומנצל את כל הזמן, כי הוא יודע שנמצא שם רק זמן קצוב.

אותו דבר בעולם הזה: אדם היודע שימיו ספורים, נהנה מכל רגע, יש לו תוכנית לכל רגע להנות, מנצל את הזמן, "תופס" את היום — כי יודע שהיום הזה הוא חלק ממספר מוגבל של ימי חייו. כל שעה שהוא חי היא חלק מסוים מתוך כלל חייו. וככל שהוא נהנה יותר מן העולם הזה מתוך ההבנה הזו, כך הוא מודה יותר לקדוש ברוך הוא — כי מי שמעריך את החיים, נהנה מהם, מנצל אותם ליהנות, מבין את ערך החיים — הוא יכול להודות לקדוש ברוך הוא הרבה יותר ממי שחושב שהוא חי כאן לנצח, ואינו מרגיש בכלל שהוא מקבל משהו.

להעריך את מה שיש, לפני שנעלם

מי שיודע שזו מתנה, שזה עומד להיגמר, דווקא בגלל שהוא יודע שזה יגמר, מבין שזו מתנה. עצם זה שיש סוף לדברים נותן להם את הערך ואת השמחה שבחיים — ואז הוא מודה לקדוש ברוך הוא על כל רגע שהוא חי, על כל יום שהוא הולך, על כך שאיבריו פועלים כשורה, על כל מה שיש לו — משפחתו, ביתו, מקומו. הוא מעריך כל דבר, וכך מודה לקדוש ברוך הוא. לפעמים, כשקורה משהו שמגביל את חיי היום-יום שלנו — מבינים למפרע כמה יקרים היו הדברים הפשוטים שהיו לנו קודם, מה שיכולנו לעשות בקלות ולא העריכנו. יש בזה לימוד גדול שהקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו: לעצור רגע, להתבונן, ולהודות על מה שיש לנו כרגע — כי זה אינו מובן מאליו, וברגע שאין לו, מבינים כמה חשוב היה.

וכתוב בחובת הלבבות שיסוד התורה הוא להודות לה', שאדם יכיר טובה לקדוש ברוך הוא — זהו יסוד התורה. ולכן זו סמיכות שמיטה לסיני: יסוד קבלת התורה בסיני הוא שאדם ירגיש עצמו "גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּדִי" — שחיינו כאן חיים שאולים, וזאת שמחת החיים, וזה נותן לנו את הכוח להודות לקדוש ברוך הוא. יהי רצון שנזכה כולנו לחיות מתוך תודעה זו, ולהודות בכל עת על כל מה שיש לנו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ויקרא כה, א — "וידבר ה' אל משה בהר סיני"; רש"י שם — "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"
  2. ויקרא כה, כג — "כי גרים ותושבים אתם עמדי"
  3. תפילת שמונה עשרה — ברכת "על הצדיקים ועל גרי הצדק"; מהר"ל בביאורה
  4. חובת הלבבות, שער הבחינה — יסוד הכרת הטוב כיסוד התורה
▲